לביבות סושי

אוקיי, אני קצת מרמה בפוסט הזה, כי כבר פרסמתי את המתכון ללביבות הסושי כנספח למתכון של לביבות האורז של אמא שלי, אבל זה היה ממש מזמן והלביבות האלה כל כך מוצלחות ומגיע להן פוסט נפרד משל עצמן. אז כאמור, לביבות אורז הן הפתרון המעולה של אמא שלי לשאריות אורז. מתישהו ביסודי למדנו על יפן בצורה די אינטנסיבית בשיעורי גיאוגרפיה ובסוף גם היתה מסיבה בה חגגנו את יפן ותרבותה. ההפעלות היו כיד המלך (= אחת האמהות נאבקת בטבלה כדי להבין איך לכתוב את השמות שלנו ביפנית, כשהיא בעיקר אומרת "לא, אין את הצירוף הזה ביפנית" בתדירות חשודה למדי), הקינלי זרם כמים והשולחנות היו עמוסים במאכלי אורז, כי כל תלמיד (או הבה נודה בזאת, כל אמא) היה אמור להביא מאכל אורז עדתי. אמא שלי, במקום, החליטה להביא לביבות אורז ושמה אותן על מצע של פרוסות עגבניה וחסה, שיהיה יותר צבעוני. הלביבות נעלמו כהרף עין ונשארו רק הירקות, מה שדווקא מצא חן בעיני האנשים ששיוועו שם למשהו לא פחמימתי.
המתכון המקורי נהדר במטוגנותו הפריכה, אבל בעודי כותבת את הפוסט ההוא עלה במוחי שדרוג היסטרי, כנראה בהשראתם של הזכרונות ממסיבת הכיתה פלוס זה שהשילוב בין אורז לטיגון הזכיר לי סושי טמפורה. ומה קיבלנו? לביבות סושי! אי לכך, שילבתי בעיסת האורז אצות נורי קצוצות ובטטה מגוררת ויצא ממש ממש מוצלח, עד כדי כך שלביבות סושי הן מאכל חובה מבחינתי בכל חנוכה.

4-5 מנות
אורז קר שבושל מכוס אורז יבש
בצל קצוץ דק
2 ביצים
כמה כפות קמח
כמה כפות חלב
3-5 דפי נורי קצוצים דק (הכי נוח להשתמש במספריים)
1-2 בטטות מגוררות
מלח
שמן לטיגון חצי עמוק
להגשה:
אבוקדו, ג'ינג'ר כבוש
הכנה:
מערבבים את כל החומרים מלבד השמן. העיסה אמורה להיות דביקה מספיק בשביל לא להתפרק ולהישאר יציבה בטיגון.
יוצקים למחבת שמן בעומק של 1-2 ס"מ ואחרי שהוא חם, מטגנים את הלביבות.
רצוי לטגן קודם לביבה אחת ולטעום אותה כדי לדעת אם יש צורך להוסיף מלח.
אחרי שהלביבות מוכנות, סופגים מהן את השמן בנייר מגבת.