3
כשרק הגעתי לאמריקה, כל גיחה לסופר היתה כמו מסע תגליות אנתרופולוגי, הן מבחינת החומר האנושי בסופר ובדרך אליו והן מבחינת כל האוכל והשתיה שגיליתי שם. הכל גדול באמריקה ועל אחת פי כמה וכמה בסופרים. מעבר שלם וארוך שמוקדש לחטיפים מכל הסוגים, מאכלים קפואים מכל הסוגים האפשריים, סקשן של עוגות מלבניות גדולות מקושטות בשלל מוטיבים וצבעי מאכל, שבעיקר אמורות להיות יפות (וגם עם זה הייתי מתווכחת), המון דברים חדשים ומעניינים לנסות (m&m's פרימיום בטעם פטל? הו, כן!) והרבה יותר דברים מוזרים/מגעילים שגרמו לי ולחברה הישראלית שאיתה יצאתי לסופר מדי סופ"ש לנוד בראשינו בחמלה על האמריקאים המסכנים. ההיילייט, לדעתי, היה רגלי חזיר משומרות בצנצנות זכוכית, שזה באמת היה גועל נפש מרוכז. למרות שגם תרסיסי הגבינה היו אטרקציה לא קטנה. מצד אחד מתנו לנסות אותם, מצד שני, סירבנו בכל תוקף להוציא כסף על מה שבוודאות יהיה איום ונורא.
גם מבחינת המתכונים האמריקאים, יש אסכולה שלמה של מתכונים שגורמים לי לתפוס את הראש ולחשוב מה לעזאזל? שלא לדבר על זה שההגדרה שלהם ל"סלט", בייחוד באיזורי המידווסט, היא מאוד מאוד שונה מזו שלנו. נגיד סלט סניקרס, שכולל ממתקי סניקרס קצוצים, תפוחים, קצפת ופודינג. זה סלט זה? או – וכאן אנחנו מגיעים לעניינינו – סלט אגסים דרומי. רוצים מתכון? בבקשה: על מצע חסה, הניחו אגסים משומרים בסירופ, מינוס הסירופ, כמובן. הערימו עליהם מיונז, פזרו עליהם צ'דר מגוררת ולסיום, כנזם באף חזיר, הניחו דובדבן מסוכר.
אני לא זוכרת מתי גיליתי את קיומו של סלט הנ"ל, אבל הייתי, איך אומרים, מזועזעת, כי זה באמת נשמע איום ונורא ובמובנים רבים מגלם את כל מה שרע באמריקה. אבל הרי ניתן למצוא השראה בכל מקום, ומהר מאוד התחלתי לחשוב איך לקחת את החומרים האלה וליצור מהם מנה נורמלית – וכך חשבתי על טוסט משוח במעט חמאה רכה עם גבינת תום, פרוסות אגסים ומוסטרדה (מין קונפיטורה איטלקית פיקנטית) של דובדבנים ואגסים.

למוסטרדה:
600 גר' קוביות אגסים קטנות ודובדבנים טריים, חצויים ומגולענים. חשוב מאוד שהאגסים יהיו בשלים אך מוצקים.
150 גר' דובדבנים יבשים
1/3 כוס סוכר + 1 כף סוכר
יין לבן
2-3 כפות אבקת חרדל
4-6 כפות חומץ תפוחים או חומץ בן יין לבן
לטוסט:
פרוסות לחם או חלה
גבינת תום (או כל גבינה מוצלחת שנראה לכם שתתאים לעניין)
חמאה
כמה פרוסות דקות של אגסים
הכנה:
מערבבים בקופסה את הפירות הטריים והסוכר.
שמים את הדובדבנים המיובשים בסיר קטן, יוצקים פנימה יין לבן כך שהוא כמעט מכסה את הדובדבנים ומוסיפים כף סוכר. מבשלים על אש קטנה 10-15 דקות עד שרוב היין נעלם. מקררים מעט ויוצקים על הפירות הטריים. מערבבים בעדינות, סוגרים את הקופסה ומשאירים לעמוד בחוץ לכמה שעות.
מערבבים שוב, מכסים ומעבירים למקרר למשך הלילה.
למחרת, יוצקים את הנוזלים לתוך סיר קטן ומצמצמים על חום בינוני-נמוך עד שנוצר סירופ סמיך, שיהיה קצת יותר סמיך מסירופ מייפל (אמיתי, כמובן). יוצקים שוב על הפירות שבקופסה, מערבבים, מכסים, משאירים כמה שעות בחוץ ואז שוב – למקרר למשך הלילה.
למחרת, חוזרים על התהליך – יוצקים את הנוזלים לסיר שיוכל להכיל את כל הפירות ומצמצמים לסירופ סמיך. מוסיפים את הפירות ומערבבים. בקערית קטנה מערבבים 2 כפות אבקת חרדל ו-4 כפות חומץ, יוצקים לסיר ומערבבים. מבשלים על אש נמוכה כ-10 דקות תוך בחישה מדי פעם. טועמים את הסירופ ולפי הצורך, מוסיפים עוד אבקת חרדל מעורבבת בחומץ, באותו יחס (כף אבקת חרדל על שתי כפות חומץ). אם מוסיפים עוד חומץ וחרדל, ממשיכים לבשל עוד כמה דקות לצמצום הנוזלים. מכבים את האש.
משאירים את המוסטרדה בסיר המכוסה עד שהיא מתקררת. אם אתם מתכננים לשמור אותה לטווח הארוך, יוצקים אותה לצנצנות זכוכית מעוקרות ומכניסים למקרר. היא אמורה להישמר כחודש. אם אתם מתכננים לחסל אותה בקרוב, אפשר פשוט להחזיר לקופסה ולהכניס אותה למקרר.

מכאן והלאה, אתם ברשות עצמכם, מכיוון שאני מניחה שאתם יודעים איך להכין טוסט. בנוסף, המוסטרדה תלך מצויין גם על לחם טרי עם שלל גבינות – קשות, כחולות ומה שרק נראה לכם.

– מבחינת יחסי הכמויות, השתמשתי בעיקר בדובדבנים והוספתי אגס אחד. כאמור, חשוב מאוד שהוא יהיה מוצק, אחרת הוא יתפורר לכם לגמרי ובמקום חתיכות קטנות של אגס מזוגג יהיה לכם פירה אגסים אדום.

– במתכון המקורי מוסיפים למוסטרדה בסוף כפית או שתיים גרגירי חרדל וכך עשיתי גם אני, אבל לא אהבתי את הטעם שלהם והגרגירים גם מפריעים לי בעין. אתם יכולים לוותר, אלא אם אתם מטורפים על גרגירי חרדל או אם יש לכם בבית ואתם רוצים להיפטר מהם.

– הסוכר שבסירופ עלול להתקרמל ולהישרף מבלי שתשימו לב, בגלל הצבע הכהה ממילא של הסירופ. אני ממליצה לכם לטעום את הסירופ לקראת סוף הבישול, כדי לעקוב מקרוב אחרי העניין. אם תרגישו בצל צילו של טעם שרוף – הורידו מהאש מייד.

– אם אין לכם כוח לגרד מיץ דובדבנים שרוף מהטוסטר, אתם יכולים לקצר הליכים – לעשות טוסט רגיל עם חמאה וגבינה, ולאכול אותו עם המוסטרדה. יהיה פחות gooey אבל טעים באותה מידה.