צזיקי משודרג

08.0

במרחק דקת הליכה מהמעונות באתונה, מדי יום שישי, היה שוק איכרים. לא היה בו שום דבר מפונפן, רק רחוב אחד שנסגר לתנועה ולאורכו ניצבים דוכנים. רובם היו דוכני פירות וירקות, נגיד הדוכן של הירוקים – עשבי תיבול, חסות, תרד ועוד המון עשבים לא מוכרים בעליל, שלמוכר הבלונדיני שלו הייתה אנגלית מצויינת וכל פעם כשקניתי ממנו צרור נענע או פטרוזיליה או כוסברה, הייתי צריכה לחפש את החלזונות שהסתתרו בו ולשלח אותם לחופשי בגינה. היו גם דוכנים אחרים: עגלה גבוהה עם תבלינים, אגוזים, זרעים וממתקים, דוכן של זיתים שהמוכר שלו, כשאחי, אחרי סבב טעימות מקיף, שאל לאן להשליך את החרצנים, הצביע לעבר הכביש והודיע לו ש- this is Greece. היה גם דוכן מצחין של דגים ודי מולו, דוכן פרחים, שבחורף מכר זרים של נרקיסי בר, אחד מהפרחים האהובים עלי. מה שהיה בעונה – נמכר בשוק. מה שלא, לא. בעונת החורף היו ערמונים ותפוזים וקלמנטינות, שכמוהם אין בארה"ב, שבה, בלי יוצא מהכלל, כל תפוז שקניתי היה מעפן. את הגזר משכו מהאדמה לא מזמן וכשחיפשתי חצילים לקפונטה, מצאתי מבחר של חצילי בלדי, חצילים לבנים וחצילים תאילנדים מוארכים.

אז בשוק קניתי את המלפפונים לצזיקי ואת עשבי התיבול והשום, רגיל בדרך כלל, ירוק בעונה. במכולת קניתי את היוגורט היווני הדשן שאין כמוהו – סמיך, כמעט מוצק. יש בסופרמרקטים ביוון יוגורט בגביעים (כמו בתמונה למטה) והוא מעולה, אבל ניתן גם לקנות יוגורט בקערות חרס, כמו זו שבה צילמתי את הצזיקי, שהוא אפילו עוד יותר מוצלח. הבעיה בשיחזור הצזיקי היא שהיוגורט בארץ ממש לא דומה ליוגורט היווני, כולל הגירסאות שמנסות לטעון שהן יווניות. אבל תערובת של לאבנה ושמנת חמוצה מהווה תחליף ראוי.

המתכון הבסיסי לצזיקי כולל מלפפונים, שום, שמיר ויוגורט ולפעמים נענע ואני אוהבת להוסיף לו אגוזי מלך קצוצים וקצח, שמשדרגים אותו פלאים.

1 מיכל לאבנה
1 מיכל שמנת חמוצה (או יוגורט)
עלים מכ- 10 גבעולי שמיר
עלים מכ- 5 גבעולי נענע
2-3 שיני שום כתושות
שמן זית
קצח
½ כוס אגוזי מלך קצוצים (אפשר יותר)
הכנה:
מערבבים היטב את הלאבנה והשמנת. קוצצים את עשבי התיבול. מוסיפים אותם, את השום, את אגוזי המלך וכף או שתים שמן זית לתערובת הלאבנה ומערבבים. לפני ההגשה יוצקים עוד שמן זית ומפזרים קצח.

את רוב התמונות למטה צילמו אחי המוכשר מאוד ועוד כמה חברים. המוכר בדוכן העשבים הוא לא הבלונדיני דובר האנגלית, הוא מדוכן אחר.

14724506_10157510801785545_4213340022329849859_n

1

MIchele 14641990_10157551370740545_8391099494646740521_n

14681581_10157510734880545_752514125672719628_n

21192620_2021819484705600_6435843274479891992_n

14729115_10157510733090545_7471546287991709816_n

MIchele 14724582_10157551368980545_4814845856428650361_n

MIchele 14695542_10157551368455545_1765922645413871389_n -

14639604_10157510764980545_7312103167672436015_n

14725729_10157510732335545_3696200386527185696_n

14721708_10157510740400545_5224002604876828234_n

MIchele 11205081_10157551369955545_4163335753265743350_n

14717175_10157510752640545_1922893541768716360_n

14671232_10157510761230545_2266732987673294366_n14717244_10157510773755545_5848334287035645899_n

14725468_10157510791665545_5073575722312596631_n

מודעות פרסומת

גלידוניות פררו רושה

01.9

פרויקט הבלוגרים של מנטקה יצא להפסקה קלה על מנת לברוא את עצמו מחדש, אבל אחת הבלוגריות החליטה להמשיך אותו כיוזמה אישית. במקום מרכיב ספציפי, נבחר קונספט – קינוחים קפואים. בהתחלה חשבתי שזו תהיה הזדמנות מצויינת לנסות מתכון שהמון זמן רציתי לנסות – עוגת הסניקרס הקפואה והמהממת של פיית העוגיות, רק בגירסת הפררו רושה.  אבל כשהתחלתי לחשוב על ההמרות, נתקעתי בשלב הקלתית. למה בעצם צריך קלתית? עם כל חיבתי העזה לפחמימות, בדרך כלל יש לי בעיה קלה עם קלתיות מתוקות. הן פשוט מרגישות לי מיותרות. פאי דובדבנים, פאי תפוחים, עוגות גבינה – על פי רוב הקלתית מפריעה לי ליהנות במאה אחוז מהמלית, אז למה לא לוותר עליה? זה כמו גלידה בגביע, שהטעם האחרון שנשאר בפה הוא של גביע הוופל העבש ולא של הגלידה. לא חבל?

01.3

בכל אופן, אם מצרפים לעמדתי זו את אהבתי הגדולה לגלידה, לא לקח הרבה זמן עד שהחלטתי לצמצם הליכים, ככה שמה שנשאר מהמתכון המקורי זו גלידת אגוזי לוז מצופה בשוקולד עם ברס (אגוזי לוז גרוסים ומסוכרים). יצא מדהים. באמת. קודם כל, גלידת אגוזי הלוז הזו היא לא פחות ממופלאה. ציפוי השוקולד והברס גם הוא מעולה, אבל בתכלס, אם אין לכם כוח, אפשר בהחלט לוותר עליו ורק להכין את הגלידה.

לעוד מתכונים קפואים, הציצו פה.

ורק הערה אחת לגבי חמאת הלוז – אם חלה בה היפרדות בין השמן ובין המוצקים, השתמשו בחומר המוצק ככל האפשר.

01.13

500 מ"ל שמנת מתוקה
160 גרם חמאת אגוזי לוז טבעית (חלקה, ללא תוספת סוכר)
כ- 400 גרם חלב מרוכז (כי בקופסא יש 398 גר')
300-400 גר' שוקולד חלב
3-4 כפיות שמן צמחי
3-6 כפות ברס, אגוזי לוז גרוסים, או שקדים גרוסים
הכנה:
מקציפים את השמנת לקצפת יציבה. מכניסים למקרר.
מחממים במיקרו את חמאת אגוזי הלוז כ- 20-30 שניות על מנת לרכך אותה. מערבבים. אם צריך, מחממים עוד 10-20 שניות.
מוסיפים לחמאת הלוז את החלב המרוכז ומערבבים היטב. מחכים עד שיתקרר מעט.
מוציאים את קערת הקצפת מהמקרר, ויוצקים לתוכה, ליד הדפנות כדי שלא לשבור את הקצפת, כשליש מתערובת הלוז והחלב המרוכז. מקפלים בעדינות. מוסיפים את יתרת תערובת חמאת הלוז ומקפלים בעדינות עד שהתערובת אחידה.
מעבירים לתבניות מרופדות בניילון נצמד – אני השתמשתי בשתי קופסאות פלסטיק של משלוחים, בגודל 19 על 15 ס"מ.
מכניסים למקפיא לכמה שעות, עד להקפאה מלאה.
מחלצים את הגלידה מהתבניות וחותכים אותה לקוביות. מחזירים למקפיא.
אחרי שקוביות הגלידה קפאו לחלוטין, ממיסים 200 גר' שוקולד ושתי כפיות שמן במיקרו ומערבבים היטב. מוסיפים 2-3 כפות ברס או אגוזים גרוסים. מוציאים חלק קטן מקוביות הגלידה, טובלים אותן בשוקולד מכל צדדיהן ומניחים בצלחת מרופדת בנייר אפיה. מחזירים למקפיא ומוציאים נגלה נוספת של קוביות גלידה, מצפים אותן וחוזר חלילה. משתמשים ביתרת חומרי הציפוי לפי הצורך.

עכשיו, אם אין לכם כוח להתעסק עם ציפוי גלידוניות, אתם יכולים פשוט להכין את הגלידה איך שהיא. או לחלופין, אתם יכולים לחמם במיקרו את מה שנשאר מחמאת האגוזים פלוס 100-200 גר' שוקולד חלב, לצקת כפיות מזה על הגלידה ולערבב אותן עם קיסם. או אם גם את זה לא בא לכם לעשות, אפשר פשוט להשתמש בנוטלה.

01.5

 ברוקולי וטופו מוקפצים

07.1 - Copy

מתכון stir-fry נפלא של באזפיד שהוא גם קל, גם די מהיר וגם טעים נורא. בהחלט מנה שיכולה לעבור בתור טייק אוויי ממסעדה מוצלחת. רק אל תוותרו על האורז, כי בלעדיו המנה תהיה מלוחה מדי.

2-4 מנות
קוביית טופו מנוקז (הסברים מייד)
1.5 כפות שמן שומשום
כף שמן צמחי
2 ראשי ברוקולי טריים, מופרדים לפרחים קטנים
2-4 שיני שום כתושות
1-2 כפיות ג'ינג'ר מגורר
כף חומץ אורז (גם חומץ תפוחים הולך)
כף קורנפלור
¼ כוס רוטב סויה
2 כפות סוכר חום (אם אין, גם סוכר רגיל יהיה בסדר)
להגשה: אורז
הכנה:
ניקוז הטופו: השיטה המוכרת לניקוז המים מהטופו היא לשים את קוביית הטופו בצלחת, להניח עליה צלחת נוספת ועליה קופסת שימורים ולהכניס למקרר לשעתיים-שלוש, כשמדי פעם שופכים את הנוזלים שניקוו בצלחת ובסוף מנגבים את הטופו במגבת נייר.
אבל, בסרטון של באזפיד, הם עטפו את הטופו בשתי שכבות של נייר מגבת, שמו בצלחת, שמו עליו עוד צלחת והכניסו למיקרו ל- 2-3 דקות. ניסיתי את זה וזה בהחלט ייבש את הטופו, רק שבתחתית זה קצת צלה אותו (ואין עם זה שום בעיה), ונייר המגבת קצת נדבק בכמה מקומות בתחתית. אז הורדתי את נייר המגבת כמה שהיה אפשר ואת מה שנדבק בעוז הרטבתי במעט מאוד מים וככה הצלחתי לקלף את שאריות הנייר.
אז אתם מוזמנים לבחור באיזו שיטה אתם מעדיפים להשתמש. בשיטת המיקרו הטופו יצא יבש יותר, אבל היא דורשת קצת יותר התעסקות ובזבוז משאבים.

ולעניינינו. חותכים את הטופו לקוביות של 1-2 ס"מ.
מחממים את השמן הצמחי וכף אחת של שמן שומשום במחבת טפלון רחבה. מוסיפים את קוביות הטופו ומטגנים אותן להזהבה, לפחות משני צדדים. מעבירים לצלחת.
מכניסים למחבת את הברוקולי ושלוש כפות מים. מכסים את המחבת ומאדים כחמש דקות על להבה בינונית-נמוכה. אם אין מכסה, מוסיפים עוד שתי כפות מים ומבשלים עד שהמים מתאדים. הברוקולי אמור להתרכך, אבל להישאר מוצק ונגיס. בשתי האופציות, אם צריך, מוסיפים מעט מים.
בינתיים מערבבים את הקורנפלור, הסויה וכף מים יחד.
מגבירים את הלהבה לחום בינוני-גבוה, מפנים מקום במרכז המחבת ומוסיפים שם את השום, הג'ינג'ר ויתרת שמן השומשום. מערבבים כדקה במרכז המחבת, בלי לערב בעניין את הברוקולי.
מוסיפים את תערובת הסויה (תנו לה ערבוב אחרון לפני שיוצקים אותה למחבת), החומץ והסוכר ומערבבים את הכל (הפעם כולל את הברוקולי) כמה דקות, עד שהרוטב מסמיך. מוסיפים את הטופו ומערבבים. מגישים עם אורז.

07.9

 

סלט רמת גני

05.9

בחודשים האחרונים הפכתי לנזירה מתבודדת. יושבת בבית ועובדת על הדוקטורט. יציאות החוצה מוגבלות למינימום ההכרחי. אני דוחה פגישות עם חברים, תורים לא דחופים. אתם לכו לשחק בחוץ, אני אשב פה לבד בחושך ואקליד עד שידממו לי האצבעות.
אז הראשון שנפגע מכך הוא הבלוג (וכמובן חיי החברה שלי ושפיותי הכללית). אין לי זמן, אין לי כוח, לא לבשל ולא לכתוב. אבל מכיוון שאני רוצה שיהיה פוסט אחד לפחות בכל חודש, כדי שלא יפתחו פערים מדאיגים ברשימה פה משמאל, ומכיוון שבכל זאת צריך לאכול, אז קבלו בבקשה ארוחת ערב של דוקטורנטים מותשים, שמכילה את כל אבות המזון ובריאה עד מאוד. ירקות? בריא. חומוס וטחינה? בריא. פיתה? הרי ידוע שדגנים וקטניות זה שילוב מצויין ואי לכך – בריא. ועמבה? אין כמו עמבה!

1-2 עגבניות
מלפפון
חופן או שניים של גרגירי חומוס (משימורים – אין זמן לבשל)
1-2 כפות טחינה גולמית
עמבה (כמה שבא לכם)
פיתה
הכנה:
חותכים את הירקות, מוסיפים את החומוס, הטחינה והעמבה, מערבבים עד שהטחינה תיבלל במיצי העגבניות. אוכלים מעל הלפטופ ומשתדלים שלא לטפטף עליו עמבה.

קארי תפוחי אדמה ואפונה

07.1

אני מאוד מחבבת אוכל הודי, אבל לא כל כך נוהגת לבשל אותו, כי בדרך כלל זה מרגיש כאילו יש למתכונים שלו שלושים שלבים וריבוא מרכיבים. אבל לפני כמה שבועות ראיתי סרטון של באזפיד שהציג מתכון של קארי ירקות מהיר, ומהסיבה המשולשת שזה גם נראה מוצלח, גם עשה לי חשק לאוכל הודי וגם היו לי את כל המצרכים בבית, החלטתי שהערב נאכל קארי!

עם זאת, לא הגעתי להחלטה זו בלב קל. אני כל הזמן רואה את סרטוני המתכונים שלהם, אבל עד כה הכנתי רק מתכון אחד, מאק אנד צ'יז עם ארטישוק ותרד, שיצא מעניין אבל נוטף שמן ולא בדרך הטובה. מתכונים אחרים שלהם נוטים לעשות שימוש במצרכים מוכנים דוגמת בצקים מוכנים של פילסבורי (איכס) או תערובות להכנת עוגה בסגנון "עוגת עלית את אפית" (פיכס). אז בחשש מה ניגשתי להכין את קארי הירקות הזה, שלשמחתי הרבה התגלה כשיחוק היסטרי – תמורת עבודה לא רבה במיוחד אתם מקבלים תבשיל ניחוחי שמרגיש כאילו איזו סבתא הודית עמלה עליו במשך שעתיים.

עשיתי כמה שינויים במתכון. את גרגירי החומוס מהמתכון המקורי העפתי, כי הם הרגישו לי לא קשורים לעניין ובמקומם הכפלתי את כמות האפונה. גם ויתרתי על כפית פלפל שחור וכפית פלפל קאיין – אם אתם אוהבים חריף אתם מוזמנים להוסיף אותם. טרם ניסיתי, אבל אני בטוחה שיצא מוצלח גם עם ירקות אחרים, נגיד כרובית, גזר או ברוקולי מבושלים או מאודים, אולי אפילו עלי תרד טריים. או מה שבא (או יש) לכם.

4-5 תפוחי אדמה קלופים וחתוכים לקוביות של 2 ס"מ
3-4 כפות שמן
1 בצל קצוץ דק
5 שיני שום כתושות
חתיכת ג'ינג'ר באורך של 2 ס"מ, מגוררת
2 כפיות שטוחות כמון
4 כפיות שטוחות אבקת קארי
מלח
1 קופסא קטנה (400 גר') עגבניות מרוסקות
1 קופסא קרם קוקוס
2 כוסות אפונה קפואה, מופשרת
הכנה:
מניחים את תפוחי האדמה בסיר, מוסיפים מים כך שיכסו את תפוחי האדמה פלוס עוד 2-3 ס"מ, מוסיפים כף מלח ומבשלים עד שתפוחי האדמה רכים. מסננים ושומרים בצד.
בסיר בינוני – גדול מטגנים את הבצל בשמן עד להזהבה (אפשר פשוט לנקות ולייבש את הסיר בו בושלו תפוחי האדמה).
מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומערבבים כחצי דקה.
מוסיפים את הכמון, הקארי, וכפית שטוחה מלח, מערבבים היטב, מוסיפים את העגבניות המרוסקות והאפונה, מערבבים ומבשלים 5 דקות.
מוסיפים את קרם הקוקוס, מערבבים היטב ואז מוסיפים את תפוחי האדמה. מבשלים 3-5 דקות על חום נמוך.
אפשר להגיש עם עלי כוסברה או אורז, אבל ממש לא חובה.

 

ובמקום קינוח, פינת נוסטלגיה. לא מצאתי תמונה לפרסומת של עוגת עלית, אבל מסתבר שהיו בארץ עוד אופציות לאפיית עוגות מאבקה:

אפיכל

קנולי – קנלוני

01.18 - Copy

הפעם הראשונה שטעמתי קנולי היתה בערך לפני חמישים שנה (לפחות ככה זה מרגיש) בקופי בר, כך שהרף, מבחינתי, הוצב מאוד גבוה. מה חבל שבאמריקה מכינים קנולי עם ריקוטה אמריקאית גרגרית ומבאסת. למרות שאני ששה לאתגרי אפיה, אף פעם לא חשבתי לנסות להכין קנולי בבית. גם צריך גלילי מתכת שאין לי וגם צריך לטגן בשמן עמוק שזה משהו שאני לא כל כך נוטה לעשות, אבל אז הגיע חומר הגלם של פרויקט מנטקה, שלכבוד האחד באפריל היה קצת יוצא דופן – פסטה! התחלתי לחשוב על סוגי הפסטה השונים ואיזה מהם ניתן להפוך לקינוח, ואחד הרעיונות הראשונים שצצו לי בראש היה לקחת קנלוני ולהתייחס אליהם כמו לקנולי, רק עם פחות עבודה וטרחה, אפילו שעדיין מעורב בעניין טיגון עמוק. אז הכנתי ויצא נהדר. אני גאון.

01.13 - Copy

הקנלוני שקניתי היו מהסוג שלא דורש בישול מוקדם באופן רגיל, אלא ממלאים אותם, יוצקים עליהם רוטב כלשהו ואופים אותם כ- 20 דקות. אז החלטתי לבשל אותם במים רותחים כעשר דקות, מה שהתברר כטעות, כי הם יצאו רכים מדי. מספר הקסם, הסתבר, הוא חמש דקות, לקבלת קנלוני חצי מבושלים שיהיו רכים מספיק בשביל שהטיגון ישפיע עליהם אך נגיסים מספיק בשביל לא לקרוס לגמרי. אני מציעה לכם לעשות ניסיון עם קנלונו אחד ולראות מה מתאים.

לעוד מתכוני קינוחים מפסטה (או קינוחים שנראים כמו פסטה), הציצו פה.

20-25 גלילי קנלוני
שמן לטיגון עמוק
500 מ"ל שמנת מתוקה
500 גר' מסקרפונה בטמפרטורת החדר
בערך כוס אבקת סוכר
מעט זסט לימון
הכנה:
מערבבים את המסקרפונה והשמנת בקערה גדולה לתערובת אחידה. מכניסים למקרר.

מרתיחים מים בסיר גדול ומבשלים את הקנלוני כחמש דקות. מסננים ושוטפים היטב במים על מנת לעצור את הבישול.
כדי שהקנלוני ישמרו על צורתם, גוזרים רצועות של נייר אפיה, מגלגלים אותן ומכניסים אותן לתוך הקנלוני.
אחרי שהקנלוני מתייבשים, יוצקים לסיר שמן בגובה של 7-8 ס"מ ומחממים לטמפרטורה של 160°-170°. מטגנים חלק מהקנלוני ביחד עם נייר האפיה המגולגל בפנים משני הצדדים להזהבה. מוציאים החוצה, מניחים על נייר סופג ומנסים לספוג את עודפי השמן. ממשיכים לטגן כך את יתר הקנלוני.
את השלב הזה ניתן לעשות מראש ולשמור את הקנולי הריקים בקופסא סגורה.

לאחר שתערובת השמנת התקררה היטב, מוציאים אותה מהמקרר ומקציפים לקרם יציב, תוך הוספת אבקת הסוכר בהדרגה. מדי פעם טועמים כדי לבדוק אם הגעתם לדרגת המתיקות הרצויה לכם.

את הקנולי יש למלא לפני ההגשה, כדי שיישמרו על פריכותם. מוציאים את קרם המסקרפונה, מקפלים לתוכו את הזסט, מכניסים את הקרם לתוך שקית זילוף וממלאים את הקנולי.

* ניתן כמובן להשתמש במליות אחרות – ריקוטה ממותקת, גנאש מוקצף וכד'.

* כחלק מניסיונותי לגלות את הדרך המוצלחת ביותר להכין את הקנולי לטיגון, השרתי חלק מהם במים למשך כשעה, הוצאתי, הכנסתי לתוכם נייר אפיה מגולגל, ואחרי שהתייבשו, טיגנתי אותם. התוצאה היתה קנולי שפני השטח שלו מלאים בהמוני בועיות קטנות, די כמו מה שיש על חטיפי הביסלי. הנה, ככה:

01.8

קונסומה פטריות עם כיסוני ערמונים ופטריות

02.21

אוקיי, זה לא באמת קונסומה, זה מרק צח, אבל ההבדל ביניהם לא כזה גדול וקונסומה נשמע הרבה יותר אלגנטי. אבל לא משנה איך תקראו לו, מדובר במרק מעולה, שיתמודד בכבוד מול כל מרקי העוף שבעולם ויוכל להם. המתכון מבוסס על המתכון לציר הפטריות מהמטבח הצמחוני של על השולחן. ומכיוון שכל מרק צריך איזושהי תוספת, הכנתי לכבודו כיסונים ממולאים בערמונים ופטריות לפי מתכון של מיכל וקסמן, אבל תוכלו להרעיף עליו כל תוספת שאתם מצוותים בדרך כלל למרק עוף – אטריות, קניידלך, וכד'.

4-5 מנות
למרק:
25-50 גר' פטריות פורצ'יני מיובשות
2 כפות שמן זית
1 בצל גדול קצוץ גס
2 גזרים קצוצים גס
250 גר' פטריות שמפיניון פרוסות
2 שיני שום קצוצות גס
3 ענפי טימין
10 ענפי פטרוזיליה
2 כפיות מלח

לבצק הכיסונים (15-20):
1 כוס קמח רגיל
¼ כוס מים רותחים
2 כפות מים פושרים
½ כף שמן
½ כפית מלח

למלית:
250 גר' פטריות קצוצות
100 גר' ערמונים
1 בצל קצוץ
שמן זית
מלח
הכנה:
המרק:
משרים את הפורצ'יני בחצי ליטר מים רותחים למשך חצי שעה.
מטגנים בשמן את הבצל והגזר להזהבה.
מוסיפים את הפורצ'יני עם רוב מי ההשריה – יש להיפטר מהמים בתחתית שבהם יש משקעי חול, את שאר המצרכים ושני ליטר מים. מבשלים על אש קטנה במשך שעה.
מסננים את המרק ושומרים את הנוזל.

המלית:
מטגנים את הבצל להשחמה. מוסיפים את הפטריות ומטגנים עד שכל הנוזלים מתאדים והפטריות מצטמקות מאוד. מוסיפים את הערמונים והמלח וטוחנים. מקררים.

הבצק:
מערבבים את כל חומרי הבצק ולשים לבצק אחיד וחלק. אם צריך, מוסיפים ממש מעט מים. מכסים בניילון נצמד ומשאירים בטמפרטורת החדר לחצי שעה.
מרדדים את הבצק לעלה דק מאוד על משטח מקומח קלות. קורצים עיגולים בקוטר 8 ס"מ. מניחים כפית מלית במרכז כל עיגול בצק. מרטיבים את שולי העיגולים במים בעזרת האצבע, מקפלים את העיגול לחצי ומהדקים היטב את הקצוות. שומרים את הכיסונים המוכנים מתחת לניילון נצמד או לנייר אפיה, כדי שלא יתייבשו.
מרתיחים מים בסיר גדול ורחב עם מעט מלח. מכניסים חצי מכמות הכיסונים ומערבבים, על מנת שלא יידבקו. מבשלים את הכיסונים כחמש דקות, עד שצבע הבצק הופך ללבן יותר וניתן לראות מבעדו את המילוי. אפשר גם לטעום אחד כדי לוודא שהם מוכנים.
מוציאים את הכיסונים ומעבירים לצלחות המרק. לאחר שהמים רתחו בשנית, מבשלים את יתרת הכיסונים. יוצקים מעליהם את המרק ומגישים.

* לא ניסיתי, אבל וקסמן אומרת שניתן להכין את הכיסונים מראש ולהקפיא אותם, כל עוד מקפידים לשים בין השכבות נייר אפיה או שקיות ניילון נקיות. אין צורך להפשיר, רק להשליך אותם לסיר המים הרותחים הישר מהמקפיא, אבל להוסיף עוד דקה או שתיים לזמן הבישול.

גלידוניות לימון, ספקולוס ושוקולד לבן

03-10

המתכון הזה הוא דוגמא מצויינת איך לקחת את הלימונים שהחיים משליכים עליכם ולעשות מהם מרגריטה. או קינוח מהמם. לאתגר מנטקה הקודם, ניסיתי להכין את טארט הלימון והבזיליקום של ז'אן ז'נה מהבלוג של שרון היינריך, ולהחליף את הבזיליקום בכוסברה. התוצאה היתה טארט לימון מעולה אבל בלי שמץ טעם של כוסברה, שהנוכחות שלה נעלמה לגמרי במהלך הבישול. אז שינסתי מותניים והכנתי עוגת לימון וכוסברה, ואת הטארט, שהקרד בו היה קצת נוזלי, הכנסתי לפריזר, ואז חוויתי התגלות כמעט אלוהית, כי קרד הלימון הקפוא קיבל מרקם של גלידה מוצקה. זה היה כל כך מוצלח שהחלטתי שמתישהו זה יהפוך לפוסט בבלוג.

ואז, אחרי שהוכרז שמרכיב החודש הבא בפרויקט של מנטקה יהיה עוגיות לוטוס, הבנתי שמתישהו זה עכשיו, והחלטתי להכין עוגיות לוטוס בעצמי, שישמשו בסיס לגלידוניות לימון, שיצופו בשוקולד לבן כי למה לא? את העוגיות הכנתי על פי מתכון של חן שוקרון, שמזמן רציתי לנסות. הן לא מאוד דומות לעוגיות הלוטוס המוכרות, אבל הן מאוד טעימות. אז אפיתי עוגיות, והכנתי קרד לימון, והקפאתי, וציפיתי ונכון שהנחתום לא אמור להעיד על גלידוניותיו, אבל השילוב של העוגיות המתובלות, הקרם החמצמץ ומתיקות השוקולד הלבן הוא פשוט גאוני.

לעוד מתכוני לוטוס, הציצו פה.

קרד לימון:
400 מ"ל מיץ לימון
זסט מ- 6 לימונים
6 ביצים בגודל M
340 גר' סוכר
400 גר' חמאה רכה, חתוכה לקוביות

עוגיות ספקולוס:
100 גר' חמאה רכה, חתוכה לקוביות קטנות
65 גר' (1/3 כוס) סוכר
160 גר' (1 כוס) סוכר חום כהה
1 ביצה
235 גר' (כוס ושני שליש) קמח
2.5 כפיות קינמון טחון
¼ כפית אגוז מוסקט טחון
¼ כפית ציפורן טחון
¼ כפית הל טחון
½ כפית ג'ינג'ר טחון
קורט מלח
¼ כפית סודה לשתייה

לציפוי:
300-400 גר' שוקולד לבן
3-4 כפיות שמן
הכנה:
קרד לימון:
מערבבים בסיר את הביצים והסוכר. מוסיפים את מיץ הלימון והזסט. מבשלים על אש קטנה תוך ערבוב תמידי כעשר דקות, עד שהקרם מסמיך. על מנת שהביצים לא תיקרשנה, רצוי לעבוד עם מדחום ולוודא שהתערובת לא עוברת את ה- 85° מעלות.
מורידים מהאש, מוסיפים את החמאה ומערבבים היטב. אחרי שהחמאה נמסה, מעבירים את הקרם דרך מסננת דקה לתוך תבנית בגודל של 25 על 25 ס"מ (או משהו בסדר גודל דומה), שתחתיתה מרופדת בנייר אפיה.
מניחים ניילון נצמד על פני הקרם ומצמידים היטב. מכניסים למקרר לכמה שעות.

עוגיות ספקולוס:
מערבבים את החמאה והסוכרים לתערובת אחידה. מוסיפים את הביצה ומערבבים עד שהיא נטמעת.
בקערה נפרדת, מערבבים היטב את הקמח, התבלינים והסודה לשתייה. מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת החמאה ומערבבים רק עד לקבלת בצק אחיד. מכניסים למקרר לחצי שעה.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח קלות לעובי של ¾ סנטימטר.
חותכים לריבועים או מלבנים בגודל הרצוי (3-4 ס"מ) ומעבירים לתבניות מרופדות בנייר אפיה, במרווחים לא גדולים. כך גם עושים בשאריות הבצק.
מכניסים את תבניות האפייה למקרר לחצי שעה ובינתיים מחממים את התנור ל- 180°. מוציאים את אחת התבניות, מעבירים ישירות לתנור ואופים 10-15 דקות, עד שהעוגיות מזהיבים קלות מאוד בצדדים. מוציאים ומצננים. אופים את העוגיות שבתבנית השניה.
המתכון יניב יותר עוגיות ממה שצריך לגלידוניות, אבל זה רק אומר שיישארו לכם עוגיות לקפה – Huzzah!

הרכבה:
מוציאים את הקרד, מקלפים את הניילון הנצמד ומסדרים את העוגיות על פני הקרם. לוחצים מעט את העוגיות כדי שישקעו קצת בקרם, אבל לא לגמרי. מכניסים לפריזר לכמה שעות, עד שהקרם קופא לחלוטין.
מוציאים את הקרם הקפוא ובעזרת סכין חדה חותכים קוביות מהקרם לפי קווי המתאר של העוגיות. עדיף לחתוך כך שקצת מהשוליים של העוגיות יישארו לנשנוש לא מחייב, כדי שהקוביות יהיו ישרות ובלי חלקים של קרם שבולטים מעבר לעוגיות. מחזירים לפריזר כדי שהקרם ייקפא לחלוטין.
שמים בקערית 200 גר' שוקולד לבן פלוס שתי כפיות שמן, מכניסים למיקרו ל- 30 שניות, מערבבים, מכניסים למיקרו שוב ל- 30 שניות ומערבבים. אם השוקולד לא נמס לחלוטין, מכניסים למיקרו שוב ל- 10-15 שניות.
מוציאים כשליש מהגלידוניות החוצה ומתחילים לצפות אותן בשוקולד. תופסים בקצות האצבעות בעוגיה וטובלים את הקוביה בשוקולד, נותנים לשארית לטפטף בחזרה לקערית ומניחים על צלחת. מצפים כך את שאר הקוביות, וממשיכים לצפות גם את הגלידוניות שבפריזר. לפי הצורך, ממיסים עוד שוקולד פלוס שמן.

03-2

"שווארמה" כרובית

16265333_7

טוב, אתחיל מהסוף. זו לא באמת שווארמה, למרות התיבול והפיתה. מדובר בעיבוד שלי למתכון של "פופקורן כרובית" (רמז – זה לא באמת פופקורן). אבל אם מתעלמים מסמנטיקה והגדרות, מקבלים מתכון מעולה לכרובית מתובלת, טעים לנשנוש לא מחייב או לארוחה מהירה בתוך פיתה. אפשר גם להוסיף טחינה, עשבי תיבול, פרוסות עגבניה, מלפפון חמוץ או מה שבא לכם.

1 כרובית בינונית, מפורקת לפרחים קטנים
5 כפות שמן זית
כפית כמון
כפית כורכום
כפית קארי
½ כפית מלח
1 כף מיץ לימון
הכנה:
מערבבים את התבלינים, השמן ומיץ הלימון בקערה גדולה. מוסיפים אליה את הכרובית בהדרגה ומערבבים היטב כך שכל פרחי הכרובית יצופו. הדרך הכי יעילה (אך מלכלכת) היא לעשות את זה בידיים. מעבירים לתבנית רחבה ואופים כ- 20-30 דקות ב- 200°.

עוגת לימון וכוסברה

0001-1

מרכיב החודש בפרויקט הקינוחים של מנטקה הוא עשבי תיבול ובשניה שגיליתי את זה ידעתי שאני הולכת להכין משהו בטעמי לימון וכוסברה, שזה שילוב שמזמן רציתי לנסות. כמו לימונענע, אבל למתקדמים. בסופו של דבר הפור נפל על מתכון לעוגת לימונענע שגם היא היתה על הכוונת שלי המון זמן ופשוט המרתי את הנענע בכוסברה. העוגה יצאה מוצלחת מאוד, אבל הטעמים שלה עדינים מדי לדעתי, גם הלימון ובייחוד הכוסברה, שבקושי מורגשת. עם זאת, בחלקים של העוגה שבהם נספג הסירופ, הן הכוסברה והן הלימון מורגשים יותר, וככה גיליתי שזה באמת שילוב מעולה ומפתיע.
אי לכך הגדלתי את הכמויות של הזסט ושל הכוסברה בעוגה. מי שאוהבים טעמים עזים מוזמנים להשתמש בשני לימונים ובחצי כוס עלי כוסברה, מי שלא כל כך – שישתמשו בזסט מלימון אחד ובשליש כוס כוסברה.
הדיוק בכמויות חשוב כאן, אז אם אתם יכולים, עדיף לשקול את המרכיבים. אם לא, הקפידו להשתמש בכוסות ובכפות מדידה תקניות.

לעוד מתכונים עם עשבי תיבול, הציצו פה.

לתבנית אינגליש קייק באורך 30 ס"מ
100 גרם חמאה רכה
160 גר' (¾ כוס + כף) סוכר
ביצה + חלמון (אם מכינים כמות כפולה – השתמשו בשלוש ביצים שלמות)
210 גר' (½1 כוסות) קמח
½1 כפיות אבקת אפיה
¼ כפית סודה לשתייה
2 קורטים של מלח
200 גר' יוגורט או שמנת חמוצה
זסט מ- 1-2 לימונים
6 כפות מיץ לימון
½ – 1/3 כוס עלי כוסברה שטופים ויבשים לחלוטין
לסירופ:
6 כפות מיץ לימון
5 כפות סוכר
¼ כוס כוסברה קצוצה דק (אפשר פשוט לטחון אותה עם מיץ הלימון)
הכנה:
מרפדים תבנית אינגליש קייק בנייר אפיה (הנה הסבר איך לעשות את זה)
טוחנים את הקמח ועלי הכוסברה היטב, רצוי בבלנדר מוט, עד שהם קצוצים דק מאוד. מוסיפים לתערובת הקמח את אבקת האפיה, הסודה לשתיה והמלח ומערבבים.
מקציפים את החמאה והסוכר לתערובת קרמית, כעשר דקות.
מוסיפים ביצה, מערבלים עד שהיא נבלעת בתערובת, מוסיפים את החלמון ומערבלים שוב.
מוסיפים את תערובת הקמח והיוגורט בהדרגה, תוך ערבול קצר אחרי כל תוספת: שליש מתערובת הקמח, חצי מהיוגורט, שליש מהקמח, יתרת היוגורט ויתרת תערובת הקמח. יש להיזהר שלא לערבל יותר מדי, כי זה יפגום במרקם העוגה.
מוסיפים את הזסט והמיץ ומערבלים רק עד שהם נבלעים בעיסה.
יוצקים לתבנית אינגליש קייק מרופדת בנייר אפיה, משטחים ואופים 45-55 דקות ב- 180°, עד שקיסם שמחדירים לתוך העוגה יוצא נקי או עם פירורים.
בזמן שהעוגה נאפית, שמים בסיר את חומרי הסירופ ומביאים לרתיחה. מכבים ומשאירים בסיר.
אחרי שהעוגה מוכנה, מוציאים אותה החוצה ודוקרים אותה במזלג במרווחים של 1 ס"מ, כדי שהסירופ ייספג בה טוב יותר. מחכים רבע שעה.
בינתיים, מרתיחים את הסירופ שוב ואז מסננים אותו במסננת דקה.
אחרי שעברה רבע השעה, מברישים את העוגה החמה בסירופ הרותח.