דקדפים, שוקולד לבן וקצח

אאאא

הכל התחיל בפרק הראשון של סדרת המופת "קופה ראשית", שבו אחד הלקוחות בסופר, ד"ר אמנון טיטינסקי, בגילומו המופלא של דב נבון, עובר סאגה שלמה עם שקיות "דפדקים" שהוא מביא מהבית. כמובן שבערך שתי שניות אחרי שהמילה "דפדקים" יצאה לאוויר הטלויזיה, בא לי דקדפים, אובלטים בלעז. לקח קצת זמן עד שמצאתי דקדפים, אך בעודי מנשנשת אותם, מרוב מלוח בא לי משהו מתוק, והמשהו המתוק שהיה בסביבה, היה שוקולד לבן. אז ככה אכלתי קצת דקדפים וקצת שוקולד לבן והשידוך ביניהם התגלה כאידיאלי. מכאן היתה קצרה הדרך לרעיון המבריק של דקדפים מצופים בשוקולד לבן. חשבתי שכדאי יהיה לקשט אותם במשהו, כדי לשבור את הרצף החדגוני של בז' מכוסה לבן-שנהב. הרעיון הראשוני, לפזר עליהם מעט מלח שחור, התגלה כלא פוטוגני בעליל, אז חשבתי על שומשום שחור, שיתאים גם לשומשום שבדקדפים. אלא שלא היה לי שומשום שחור, אבל קצח היה לי בשפע, אז פיזרתי קצח ביד רחבה ותכננתי לשקר לכולכם ולהגיד שמדובר בשומשום. אבל מה לעשות שמסתבר שהקצח ממש מוצלח? לפחות לטעמי, אני מציעה לכם לנסות את זה על דקדף אחד ואז לשקול את המשך דרככם בעניין.

100 גר' שוקולד לבן
1-2 חופנים דקדפים עם שומשום
קצח (לבעלי החך הסופר-הרפתקני שביניכם)
הכנה:
ממיסים את השוקולד בקערית קטנה במיקרו. טובלים בשוקולד המומס דקדף, מרימים, מחכים כמה שניות כדי שעודפי השוקולד יטפטפו בחזרה לקערית, מניחים את הדקדף המצופה על מגש או תבנית מצופים בנייר אפיה ומפזרים עליהם קצח. מחכים שהשוקולד יתקשה ומקלפים את הדקדפים מנייר האפיה.

מודעות פרסומת

קסטת תותים ושוקולד

1.7

אין על תותים. גם טעים, גם יפה והמתכון הזה חוגג אותם בצורה כפולה – גם גלידת תות ביתית וגם וופל הום-מייד, שבו עלי וופל עוטפים גנאש שוקולד תות. שלבו את שניהם ומה קיבלנו? קסטת תותים ושוקולד משודרגת!

כמה הערות לגבי המתכון:
* דפי וופל אפשר למצוא בטיב טעם. אם אתם מוצאים רק דפי וופל עגולים, אפשר להשתמש בארבעה מהם במקום בשני דפי וופל מלבניים.
* המתכון של הגלידה מניב כמות גדולה מדי של גלידה עבור הקסטה. אתם יכולים להכפיל ב-50% את החומרים של הוופל או פשוט לשמור חלק מהגלידה בכלי נפרד וליהנות ממנה ללא הוופל.

לגלידה:
500 גר' תותים טחונים
כף סוכר
1 קופסת חלב מרוכז ממותק
500 מ"ל שמנת מתוקה
לוופלים:
2 דפי וופל מלבניים, בערך בגודל של 25*35 ס"מ
350 גר' שוקולד חלב
75 מ"ל שמנת מתוקה
150 גר' תותים טחונים
תבנית חד פעמית בערך בגודל של דפי הוופל
הכנה:
ראשית מכינים את הוופלים. לוקחים דף וופל מלבני אחד, מניחים אותו במרכזה של תבנית חד פעמית ומרימים את השוליים שלה כך שיגדרו את הוופל ככל האפשר. לחלופין, אתם יכולים לעשות זאת עם יריעה כפולה של נייר כסף. כמובן שאם יש לכם תבנית רגילה בדיוק בגודל המתאים, אפשר להשתמש בה.

מערבבים את השמנת והתותים, מוסיפים את השוקולד ומחממים במיקרו לשתי דקות. מערבבים עד שהשוקולד נמס והתערובת אחידה. אם צריך, מכניסים לעוד 30-60 שניות למיקרו. יוצקים את הגנאש על הוופל, מכסים בדף הוופל השני ולוחצים בעדינות. מכניסים לפריזר עד שהשוקולד מתמצק.

בינתיים מתחילים להכין את הגלידה. מבשלים את התותים הטחונים והסוכר על אש קטנה כ-15 דקות, תוך ערבוב. מורידים מהאש, מחכים שיתקרר מעט ומערבבים עם החלב המרוכז. מכניסים למקרר.

ובחזרה לוופלים. אחרי שהשוקולד מתמצק, חותכים את הוופל לחצי, מוציאים חצי אחד ומסדרים את התבנית או את נייר הכסף סביב החצי השני, כמו מקודם, רק הפעם חשוב מאוד שה"גדר" תהיה גבוהה. מחזירים לפריזר.

לאחר שתערובת התותים לגלידה התקררה לחלוטין, מקציפים את השמנת לקצפת יציבה. מוציאים את תערובת התותים ויוצקים שליש ממנה ליד הדפנות של קערת הקצפת. במהירות נמוכה מערבלים את שתי התערובות. יוצקים ליד הדפנות את יתרת תערובת התותים ומערבלים לתערובת אחידה.

יוצקים כ-2/3 מהקרם על הוופל המגודר, מניחים מעל את חצי הוופל הנוסף, לוחצים בעדינות ומעבירים לפריזר. כפי שציינתי מקודם, את יתרת הקרם אפשר להקפיא לחוד. אחרי שהגלידה קופאת, חותכים את הקסטה לקוביות.

1.5

 

לחם מטוגן עם בורסן

51185580_2325673030986909_8096847448493785088_n

לפני מספר שנים בפילדלפיה, יצאתי עם כמה חברים לתור את העיר. בעצתה של חברה מקומית, הלכנו לפאב בשם Eulogy, ושם אכלתי מה שהאמריקאים קוראים לו grilled cheese sandwich, שבתכלס זה טוסט גבינה שבמקום להכינו בטוסטר בסגנון עדות המשולשים, מטגנים אותו. בניגוד לסנדוויצ'י גבינה צלויה שאכלתי במקומות אחרים, הוא נעשה מלחם מחמצת משובח, הכיל בתוכו כמות נדיבה של גבינת בורסן והיה מצויין. הפאב נסגר מאז, אבל זכר הסנדוויץ' לא ימוש מזכרוני לעד. הרבה זמן חשבתי לעשות הומאז' לאותו סנדוויץ', עד שבאה לי המחשבה להכין לחם מטוגן ממולא בבורסן. אז ניסיתי וזה יצא טעים ומושחת במיוחד. יש מצב שאוסיף את זה לרשימת הארוחה האחרונה שלי.

למנה אחת
2 פרוסות דקות של חלה מאתמול או שלשום
רבע או חמישית חבילת בורסן בטמפרטורת החדר (אני מעדיפה את זו עם השום ועשבי התיבול)
1 ביצה
1.5 כפות חלב
מלח
שמן לטיגון
הכנה:
טורפים את הביצה, החלב והמלח בצלחת גדולה מספיק להכיל פרוסת חלה.
מכינים סנדוויץ' מהחלה והבורסן.
יוצקים למחבת שמן בגובה של 1-2 ס"מ. השמן אמור להיות עמוק מספיק בשביל להגיע עד לחצי מגובה הסנדוויץ'. מחממים את השמן.
טובלים את הסנדוויץ' בבלילה, ממתינים כמה שניות, הופכים בזהירות וטובלים את הצד השני וממתינים עוד כמה שניות. מוודאים שכל הצדדים נטבלו בביצה.
מעבירים למחבת ומטגנים. אם נשאר מהביצה, אתם יכולים לזרזף אותה באיטיות על הסנדוויץ' ובעזרת כף או מזלג "לשפשף" אותה לתוך החלה, כדי שתיספג בה.
אחרי שהצד הראשון הזהיב, הופכים את הסנדוויץ' בזהירות ומטגנים את הצד השני.
מוציאים מהמחבת וסופגים עודפי שמן עם נייר מגבת.

כדורי שקדים, משמשים וקוקוס

50399520_2314908945396651_4940193841966743552_n

לכבוד ט"ו בשבט, ניסיתי לשחזר את חטיף קיינד החביב עלי – עם שקדים שלמים, משמשים וקוקוס, עטופים כולם בקרמל דקיק. מצאתי כמה מתכונים, עשיתי להם סינתזה ואז נכשלתי בגדול. במקום שכבה אחידה של שקדים שזופים, משובצים בפיסות משמש וקוקוס, יצאו לי די הרבה שקדים עירומים וכמה גושי שקדים דבוקים בחוזקה זה לזה. היה טעים, לא אכחיש, אבל זה לא היה משהו שאפשר להמליץ לאנשים אחרים לנסות. התעצלתי להמשיך ולנסות למצוא את מתכון הקסם. אולי אעשה זאת בעתיד. לבינתיים, החלטתי לטחון את כל המרכיבים במקום להסתבך עם קרמל.

1.5 כוסות שקדים מולבנים
כף שמן
כוס קוקוס (פלוס עוד קוקוס לגלגול)
כוס משמשים מיובשים
2-3 כפות דבש, סירופ מייפל, סירופ אגבה או סוכר חום
¼ כוס שיבולת שועל
הכנה:
טוחנים הכל במג'ימיקס עד שנוצרת עיסה שנוחה לכדרור. טועמים ומתקנים תיבול.
מכניסים למקרר לשעתיים.
מכדררים כדורים ומגלגלים אותם בקוקוס.

* אפשר גם להחליף את השקדים באגוזי מלך, אבל אז אין צורך להוסיף שמן בכלל ואת שיבולת השועל להוסיף רק אם התערובת לחה מדי.

20190108_132346

סלט תרד, עגבניות שרי, פקאן, קרוטונים וביצים קשות

49897511_2303857489835130_5934963389330620416_n
לרגל השנה החדשה, קבלו קפיצה לעבר – סלט תרד שהמתכון שלו, על גזיר עיתון ישן, שמור ונצור אצלי. אני מניחה שהוא נלקח מאחד מעיתוני "את" של אמא שלי, אין לי מושג של מי הוא או ממתי, אני מניחה תחילת הניינטיז, אולי אפילו סוף האייטיז, תקופה שבה היה לגיטימי להשתמש במרגרינה ושאלוטס לא היו משהו שמוצאים בסופר. אחרי כל כך הרבה פוסטים של קינוחים ופחמימות, חשבתי שהגיע הזמן לפרסם מתכון של סלט, אבל איכשהו יצא מתכון לסלט שכולל גם שמנת. מאוד אמריקאי מצידי.

200 גר' עלי תרד קצוצים גס
100-150 גר' פקאן קלויים קצוצים
5 ביצים קשות חתוכות לקוביות
1-2 כוסות עגבניות שרי חצויות
לקרוטונים:
2 כוסות קוביות לחם בגודל של 1 ס"מ
שמן זית
מלח
לרוטב:
קוביית חמאה קטנה
בצל בינוני קצוץ דק
375 מ"ל שמנת מתוקה
1 חבילה עירית קצוצה (כ- ¾ כוס)
2-3 כפיות חרדל
מלח ופלפל שחור
הכנה:
הקרוטונים: שמים את קוביות הלחם בקערה, מתבלים במלח ומזלפים שמן זית. מערבבים עם הידיים ומשפשפים בעדינות את קוביות הלחם זו בזו עד שכולן מצופות בשמן. התחילו במעט יחסית שמן זית והוסיפו לפי הצורך.
מעבירים את קוביות הלחם לתבנית מרופדת בנייר אפיה ואופים ב-180° כ-20-30 דקות, להזהבה.
אפשר להכין את הקרוטונים כמה שעות מראש, אבל לא יותר מכך.

מערבבים את חומרי הסלט.

הרוטב: ממיסים את החמאה במחבת ומטגנים את הבצל להזהבה. מוסיפים את העירית והשמנת, מביאים לרתיחה ומוסיפים את החרדל והתבלינים. מערבבים ומבשלים דקה נוספת. לפני ההגשה יוצקים את הרוטב החם על הסלט, מערבבים ומגישים.

כמה הערות לגבי הסלט:
– 200 גר' עלי תרד יוצא בערך שקית של 300 גר' מינוס גבעולים ועלים שלא נראים משהו בואכה רקובים.
– את הפקאן במתכון המקורי אמורים לטגן במרגרינה, אני ויתרתי.
– בניגוד לתמונה, את הביצים הקשות עדיף לחתוך לקוביות, משום שכך פירורי החלמון יתערבבו ברוטב ויעשירו אותו. הפלחים פשוט מצטלמים יותר יפה.
– לקרוטונים השתמשתי בג'בטה והורדתי ממנה את רוב הקשה. אפשר גם להשתמש בבגט או בלחם אחר שנראה לכם מתאים.
– לגבי הבצל, אני מניחה שבמתכון המקורי היה מדובר ב- 3-4 שאלוטס ובעיבוד לעברית הם הוחלפו. לא הייתי קונה במיוחד שאלוטס למתכון הזה, אבל אם יש לכם בבית, למה לא?
– במתכון המקורי השתמשו לרוטב רק ב-250 מ"ל שמנת, אבל הגדלתי את הכמויות של השמנת (ובהתאם של שאר החומרים), כי כשהכנתי את הסלט הפעם לא היה מספיק רוטב. אי לכך, אל תרגישו מחוייבים לצקת את כל הרוטב, אבל שיהיה לכם למקרה שתרצו עוד.  

סופגניות תירס וקארי תאילנדי

20181207_212947

באמריקאית קוראים לזה corn fritters ואני שדרגתי אותם עם תוספת של מחית קארי צהובה ועם מטבל כוסברה שמאוד מוסיף, אבל אפשר גם לוותר עליו. לצערי, למרות עושרה ויופיה של השפה העברית, לא הצלחתי למצוא תרגום מוצלח לפריטרס. מצאתי תרגום לא מוצלח – "טיגוניות תירס", אבל זה פשוט נשמע רע ולכן בחרתי בשם הלא לגמרי מדוייק "סופגניות תירס". אבל כידוע לכל, שם זה לא חשוב, שהרי פריטר, תחת כל שם אחר, עדיין יהיה טעים ושמנוני להלל.

1 קופסת שימורי תירס גדולה (כולל הנוזל שבקופסא)
2 ביצים
2 כפות וודקה
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפיה
1-2 כפיות מחית קארי צהובה (לא ניסיתי, אבל מניחה שגם מחית קארי ירוקה או אדומה יתאימו)
שמן לטיגון עמוק
למטבל כוסברה:
2 כוסות עלי כוסברה
2 כפות מים
2 כפות שמן צמחי
1 כף חומץ אורז
1/2 כף רוטב סויה
1-2 כפיות סוכר חום
½ כפית שמן שומשום
קורט צ'ילי גרוס
הכנה:
טוחנים יחד את התירס, הנוזל שבקופסא ומחית הקארי ומעבירים לקערה. מוסיפים את הביצים והוודקה ומערבבים. מנפים פנימה את הקמח ואבקת האפיה ומערבבים.
מחממים בסיר גדול את השמן לטמפרטורה של 170°. אם יש לכם כף עוגיות/גלידה קפיצית קטנה, משתמשים בה כדי ליצור סופגניות ולהכניסן לשמן. אם לא, בעזרת שתי כפיות מנטפים מהתערובת לשמן. מטגנים להזהבה משני הצדדים, מוצאים וסופגים עודפי שמן באמצעות נייר מגבת.

– כמו תמיד, כדאי לטגן סופגניה אחת ולטעום אותה, כדי לוודא שהתיבול לטעמכם.

* חשוב שלא להכניס יותר מדי סופגניות לשמן, כדי שהטמפרטורה שלו לא תרד מדי. מצד שני, אם אתם רואים שהטמפרטורה מטפסת, זה הזמן להוסיף עוד כמה סופגניות לסיר.

* אל תוותרו על הוודקה, משום שהיא אמורה להפחית את ספיגת השמן של הסופגניות. מקסימום, החליפו אותה באלכוהול אחר, נגיד טקילה.

* אם לא בא לכם להתעסק עם טיגון עמוק, אפשר לטגן את הבלילה כפנקייקים. במקרה הזה, הוסיפו לבלילה 2 כפות שמן. בטיגון חצי עמוק הם עלולים לצאת שומניים מדי, אז עדיף לטגן את הפנקייקים כשבכל סיבוב אתם מושחים את המחבת במעט שמן.

למטבל:
טוחנים את כל החומרים יחד. טועמים ומתקנים תיבול. לפי הצורך, מדללים במעט מים נוספים. מכיוון שהמטבל משחיר, עדיף להכין אותו ממש לפני ההגשה.

לביבות עלי גפן

0.2

אין לי מושג מה הוביל אותי לחשוב על הרעיון להפוך את עלי הגפן הממולאים ללביבה לחנוכה. הרעיון פשוט צץ לו בראשי בלי שום כוונה או מחשבה. הרציונל שמאחוריו ברור, להכין גירסא מטוגנת למאכל שמכיל אורז, כפי שעשיתי עם לביבות הסושי. אבל אני באמת לא זוכרת את התהליך שהביא לזה. לא נורא. התוצאה, לטעמי, יצאה מוצלחת מאוד. הבעיה העיקרית היא שבגלל גודש המרכיבים, חלק מהמרכיבים לפעמים נמלטים מהלביבות, וצריך לדוג אותם החוצה. נגיד כמה צימוקים שמנמנים שמשייטים להם בשמן או חלקיקים של עשבי תיבול. עוד בעיה היא שעשבי התיבול ועלי הגפן שבחלק החיצוני של הלביבות נוטים לספוח שמן בשמחה רבה מדי. אבל בסדר, חנוכה עכשיו. מותר. ללביבות הוספתי שמנת חמוצה וממרח עלי גפן מהבלוג טוניס שולחן, והשילוב ביניהם מאוד מוצלח.

4-5 מנות
אורז קר שבושל מכוס אורז יבש
1 בצל קצוץ דק
3 ביצים
כמה כפות קמח
כמה כפות חלב
מלח
100 גר' צימוקים כהים שהושרו כמה דקות במים רותחים
100 גר' צנוברים
25-30 עלי גפן קצוצים דק
1-2 חופנים פטרוזיליה קצוצה דק
1-2 חופנים עלי נענע קצוצה דק
מיץ מחצי לימון
שמן לטיגון חצי עמוק
לממרח עלי גפן:
כ- 25 עלי גפן
חופן גדול של עלי פטרוזיליה
חופן גדול של עלי כוסברה
2 שיני שום קצוצות
מיץ לימון
¼ כוס שמן זית (ואולי קצת יותר)
להגשה:
שמנת חמוצה
הכנה:
הממרח:
טוחנים יחד את כל החומרים. את מיץ הלימון הוסיפו לפי טעמכם. אם הממרח סמיך מדי לדעתכם, הוסיפו עוד שמן זית.
הלביבות:
מערבבים את כל החומרים מלבד השמן. העיסה אמורה להיות דביקה מספיק בשביל לא להתפרק ולהישאר יציבה בטיגון. היזהרו שלא להוסיף יותר מדי קמח שיהפוך את העיסה ליציקתית מדי.
יוצקים למחבת שמן בעומק של 1-2 ס"מ וכשהשמן חם מטגנים בו את הלביבות. רצוי לטגן קודם לביבה אחת ולטעום אותה, כדי לדעת אם יש צורך להוסיף מלח. כמו כל הדברים המטוגנים, עדיף להגיש את הלביבות הללו ישר אחרי הטיגון או זמן קצר אחריו.

0.1

סנדוויץ' צ'דר, עגבניות צלויות, צ'אטני בצל ונבטוטים

4.8

כשהתחלתי ללמוד בארה"ב, טסתי עם אלעל לניו יורק ומשם טסתי בטיסה פנימית לבולטימור. בשנה השניה, אירע נס ושודרגתי בטיסה לניו יורק למחלקה ראשונה. מה אומר לכם, זו הדרך לטוס ואין בילתה. עד אז חשבתי שאני סתם שונאת לטוס, אבל גיליתי שאני פשוט שונאת לטוס במחלקת תיירים. לטוס במחלקה הראשונה אני מאוד אוהבת. בקיצור, אלו היו 12 שעות של אושר, אבל מכיוון שהכל בחיים מתאזן בסופו של דבר, המשך דרכי הביתה היתה סוגה בבעיות אין ספור. פספסתי את הטיסה לבולטימור, ואלעל, שהיתה מחוייבת למצוא לי טיסת המשך, מצאה לי רק טיסה שיוצאת מלה גווארדיה (כשאנוכי ב- JFK) ונוחתת בדאלס שבוושינגטון די.סי. דאלס הוא שדה תעופה סימפטי, רק שקצת קשה להגיע ממנו לבולטימור בתחבורה ציבורית. עשיתי את זה פעם וזו חתיכת דרך חתחתים שלא הייתי מאחלת לאנשים שאני לא מחבבת במיוחד. אבל לא היתה לי יותר מדי ברירה. אלעל דאגו עבורי להסעה וכשהגעתי ללה גווארדיה, דיילת הקרקע שם הציעה לי לתפוס טיסה אחרת, שגם יוצאת שעה קודם וגם נוחתת בשדה התעופה אינטרנשיונל בדי.סי., שהרבה יותר קרוב לעיר ושיש בו תחנה של הרכבת התחתית, כך שאוכל להגיע בקלות ליוניון סטיישן בדי.סי. ומשם לקחת רכבת לבולטימור.

עד שלב הרכבת התחתית, הכל הלך סבבה. אבל משום מה היא לא עצרה לי בתחנה של יוניון סטיישן. לקח הרבה זמן ומאמצים, אבל בסוף התברר שיש שם חפץ חשוד ושהתחנה נסגרה ופונתה, בעוד החבלנים מנסים לברר מה קורה. הזכרונות שלי כבר מטושטשים (או שאולי פשוט הדחקתי אותם), אבל בסוף איכשהו הגעתי ליוניון סטיישן מבחוץ, שם חיכיתי עם המוני בית אמריקה שכל העסק ייגמר. הרכבת האחרונה לבולטימור יצאה ב- 22:45 ואני דאגתי מה יהיה ואיך אגיע הביתה ואם יגרשו אותי אם אנסה לישון על הספסלים בתחנת הרכבת למשך הלילה. בסביבת חצות נפתחו שערי התחנה וכולנו נהרנו פנימה. הרכבת האחרונה לבולטימור גם קורקעה, שזה היה מזל, אבל לא יכולתי לקנות כרטיס נסיעה, כי מבחינת המכונה כבר לא היו רכבות לאותו יום. אז עליתי לרכבת בלי כרטיס, מקווה שאוכל לשלם לכרטיסן. בסוף הוא בכלל לא גבה ממני כסף. מה שכן, אם הייתי צריכה לעבור את הזוועה הזו אחרי טיסה מתישה בקואץ', אני חושבת שהייתי הרבה יותר מותשת וממורמרת.

ואת כל סיפור תלאותי סיפרתי לכם כי זו היתה הסיבה העיקרית בשלה עברתי לטוס עם בריטיש איירווייס, שנמנית על מספר זעום במיוחד של חברות תעופה בינלאומיות שנוחתות בבולטימור ושבכל פעם שאני עוצרת בהית'רו בדרכי לשם ומשם, אני קונה בפרט א מנז'ה את סנדוויץ' ה- Posh Cheddar & Pickle שלהם שאותו החלטתי לשחזר פה. הוא מכיל גבינת צ'דר מיושנת, Pret pickle, שזה מעין צ'אטני בצל, עגבניות צלויות, נבטוטי גרגיר הנחלים ובצל אדום.

עד שהחלטתי לשחזר אותו, לא ממש טרחתי לפתוח את הבגט וממש להתבונן במה יש שם. לאחר שעשיתי זאת, גיליתי שהם די קמצנים. מצ"ב תמונה של סנדוויץ' אכול למחצה, כי הרעיון לשחזר את הסנדוויץ' עלה במוחי ממש באמצע הביס ולא רציתי לחכות לפעם הבאה שאהיה בהית'רו בשביל לתעד אותו.
4.12

לגבי המתכון, הדבר היחידי שאני נותנת לו כמויות מדוייקות הוא הצ'אטני. הכמות שלו תספיק לכ- 4-6 סנדוויצ'ים מכובדים, אבל אפשר לשמור אותו במקרר ולא חייבים לסיים את כולו בבת אחת. לגבי כל השאר, פשוט קנו והשתמשו בכמויות שנראות לכם, אבל בנדיבות, לא להתקמצן כמו בפרט. לגבי הגבינה, בעוד שהמתכון דורש צ'דר, לדעתי ניתן להחליף אותה בכל גבינה קשה לטעמכם – תום, גרוייר וכד'. טרם ניסיתי, אבל נראה לי שהוא גם יילך מצויין עם גבינות בסגנון ברי וקממבר.

בגט (אפשר להשתמש גם במה שמוכרים בסופרים כ"בגט רוסטיק")
גבינת צ'דר
חמאה רכה
נבטוטים (לא מצאתי נבטוטי גרגיר הנחלים, אז השתמשתי בנבטוטי ברוקולי)
בצל סגול פרוס דק

לעגבניות הצלויות:
עגבניות שרי
2-3 כפות שמן זית
מלח

לצ'אטני בצל:
2 בצלים חתוכים לרבעים ופרוסים דק
3-4 כפות שמן זית
3 כפות סוכר חום
50 מ"ל בלסמי
50 מ"ל חומץ בן יין אדום
מלח
הכנה:
הצ'אטני:
מבשלים את הבצל בשמן בסיר מכוסה ועל אש נמוכה כ- 20 דקות, עד שהוא רך ושקוף. מוסיפים את הסוכר והחומצים ומבשלים על אש קטנה ללא מכסה עד שהנוזלים מצטמצמים כמעט לחלוטין.

העגבניות:
מחממים את התנור ל- 200°. חוצים את העגבניות לאורך, מסדרים אותן בתבנית מרופדת בנייר כסף או אפיה כשהחתך כלפי מעלה, מזלפים 2-3 כפות שמן זית, מתבלים במלח ואופים 15-30 דקות, עד שהן צלויות מספיק לטעמכם.

4.11

הסנדוויץ':
טוב, אני מניחה שזה די מובן מאליו מה צריך לעשות, אבל ג'אסט אין קייס שלא: חוצים את הבגט, מושחים את שני צדדיו בחמאה, מורחים על החלק התחתון את הצ'אטני, מסדרים עליו פרוסות גבינה ועליהן מערימים את העגבניות המיובשות, פרוסות הבצל והנבטוטים. סוגרים ולוחצים מעט כדי שהמרכיבים ישתלבו זה בזה.

בטטות מזוגגות בסרירצ'ה, שמנת וסוכר חום

5.8

לקח לי הרבה מאוד זמן לנסות סרירצ'ה. כן, שמעתי את הבאזז, הכרתי אנשים שנשבעו בזה, ראיתי את עגילי הסרירצ'ה באטסי, ואיכשהו, לא יצא. מן הסתם העובדה שאני נוטה להתעלם בעקשנות מטרנדים קשורה לזה. ככה את הארי פוטר התחלתי לקרוא רק אחרי שארבעת הספרים הראשונים תורגמו, שלא לדבר על הסלידה שלי מטלפונים סלולריים, לא כל שכן מסמארטפונים. אתם תמשיכו לשחק לכם עם אפליקציות שהופכות אנשים לאבטיחים ומפוצצות אותם ואני אמשיך להתנהל במרחב חמורת סבר כצוק גרניט. מצד שני, כמו האירופאים המאה ה- 16 ותפוחי האדמה. לא היה לי מושג מה לעשות עם זה. לו מישהו רק היה עושה להם פסססט – טיגון עמוק וקצת מלח, אתם תודו לי אח"כ.

אז לא היתה לי סיבה לקנות סרירצ'ה, עד שאכלתי באן מי עם סרירצ'ה ורציתי לשחזר את המתכון בבית. קניתי, הכנתי, טעמתי וחוויתי התגלות שמיימית. תחי הסרירצ'ה! לאחר מכן הגיעו הניסיונות, חלקם מוצלחים, חלקם פחות עד שהגיע השיחוק, כשגאלתי כמה בטטות מיותמות מכמישה איטית במקרר והשלכתי אותן לתבנית עם שמנת, סרירצ'ה, סוכר חום ומלח. התוצאה, איך אומרים, עלתה על כל הציפיות.

3 בטטות בינוניות או 4 בטטות קטנות, חתוכות לקוביות של 1-2 ס"מ
150 מ"ל שמנת מתוקה (אפשר גם יותר)
1-2 כפות סרירצ'ה
1-2 כפות סוכר חום
מלח
הכנה:
מעבירים את הבטטות לתבנית שתכיל אותן בשכבה אחת ככל האפשר.
מוסיפים את שאר החומרים, מערבבים היטב, טועמים את הרוטב ומתקנים תיבול.
אופים כשעה ב- 180°, כשבאמצע האפיה מוציאים את התבנית ומערבבים את הבטטות.
הבטטות מוכנות כשהן רכות ומתחילות להזהיב ורוב הרוטב נעלם.

פיצת גורגונזולה עם אגסים, צנוברים ורוקט

6.15

לפני זמן מה, ביקרתי במסעדת קפה איטליה והזמנתי שם מנה של פטוצ'יני תרד ברוטב גורגונזולה עם צנוברים ורוקט שהיתה כה מוצלחת עד שהייתי נחושה בדעתי לשחזר אותה. השלב הראשון היה לגגל "רוטב גורגונזולה מתכון" והתוצאה השניה של החיפוש היתה המתכון של המנה הזו בדיוק, שניתן באדיבותה של המסעדה עצמה, מה שהיה משמח אך קצת מבאס, כי נגזלה ממני חדוות שיחזור המתכון. אבל הטעמים במנה היו כה מוצלחים, אז לא ויתרתי ולאחר סיעור מוח קצר החלטתי להפוך אותה לפיצה. היו לי מחשבות לטחון תרד חלוט ולערבבו בבצק הפיצה, אבל ויתרתי על זה. אם אתם בכל זאת רוצים לשלב תרד במנה, אתם יכולים לעשות את מה שעשיתי פה. במקום, החלטתי להוסיף לרוטב קוביות אגסים, שהוסיפו מתיקות מבורכת והשלימו בצורה נפלאה את טעמה של גבינה הכחולה.

מהבצק יוצאות 4 פיצות בקוטר של כ-25 ס"מ, וכל פיצה מתאימה לשני אנשים רעבים.

לבצק:
840 גר' קמח לבן רגיל
כף מלח
600 מ"ל מים פושרים
1 כפית שמרים יבשים (ראו הערה למטה)
למה שעל הבצק:
15 גר' חמאה
75 גר' צנוברים
מלח ופלפל שחור גרוס
330 מ"ל שמנת מתוקה
200 גר' גורגונזולה חתוכה לקוביות קטנות (או כל גבינה כחולה אחרת)
3 אגסים גדולים (או 5-6 קטנים) בשלים אך מוצקים
1 כף מיץ לימון
חופן או שניים פרמזן מגוררת
2-3 חופני עלי רוקט
הכנה:
הבצק:
בקערה גדולה מאוד (או בסיר גדול) מערבבים היטב את הקמח והשמרים. מוסיפים את המלח ומערבבים שוב. מוסיפים את המים ומערבבים עד שהקמח נבלע לחלוטין. אמור להתקבל בצק לא אחיד במיוחד. אין צורך ללוש. מכסים בניילון נצמד ומתפיחים בטמפרטורת החדר 6 שעות.

על הבצק:
כשעה לפני תום ההתפחה, מקלפים את האגסים וקוצצים אותם לקוביות בגודל של 1 ס"מ. מכניסים את קוביות האגסים לקערה עם מים ומיץ לימון, כדי שלא ישנו את צבעם.
ממיסים את החמאה ומטגנים בה את הצנוברים כדקה. מתבלים במלח ופלפל ומוסיפים את השמנת והגורגונזולה. לאחר רתיחה, מבשלים עוד 2-3 דקות עד שהרוטב מצטמצם מעט.
בינתיים מסננים את האגסים ומייבשים אותם במגבות נייר.
מכבים את האש ומערבבים פנימה את קוביות האגסים. מחכים עד שהרוטב מתקרר ומסמיך.

הפיצה:
כחצי שעה לפני תום ההתפחה, מחממים את התנור ל- 250°-260° מעלות ומשאירים בו תבנית אחת הפוכה (או אבן אפיה).
עם תום ההתפחה, מרביצים קצת לבצק ומעבירים אותו למשטח מקומח היטב. מפדרים בקמח את חלקו העליון ומחלקים אותו לארבעה חלקים. לשים קלות כל חלק ואוספים אותו לכדור. מכסים בניילון נצמד שמעליו מגבת ומתפיחים כחמש דקות.
לוקחים כדור אחד (את השאר השאירו מכוסים), לשים אותו קלות, מרימים באוויר ומתחילים למתוח אותו בצורה אנכית, ככה שגם כוח הכבידה עוזר למתוח אותו כלפי מטה, תוך התקדמות סיבובית של הבצק בידיים כדי שיימתח מכל הכיוונים. אם צריך, מקמחים אותו קלות. כשהבצק כבר מאיים להיקרע, מניחים אותו על נייר אפיה שמונח על תבנית נוספת או על קרש חיתוך גדול או מגש. ממשיכים לשטח את הבצק באמצעות האצבעות לקוטר של כ- 25 ס"מ.
מניחים על הבצק רבע מהרוטב ומפזרים מעל רבע מכמות הפרמזן.
בעזרת התבנית השניה (או הקרש או המגש) מעבירים את הפיצה עם נייר האפיה לתבנית הלוהטת שבתנור. אופים כ- 10 דקות, עד שהגבינה משחימה מעט.
ממש לפני ההגשה מערימים על הפיצה עלי רוקט.

* את הבצק ניתן להתפיח לזמנים ארוכים יותר, ואז יש להשתמש בפחות שמרים. להתפחה של 24 שעות יש להוסיף ¼ כפית שמרים יבשים ולהתפחה של 12 שעות – ½ כפית שמרים יבשים.